החלטה בתיק רע"א 1158/04

           בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דין, שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (ה"פ 8003/03), מיום 2.12.2003, אשר ביטל את פסק הביניים הראשון ופסק הביניים המתוקן שניתנו במסגרת הבוררות המתנהלת בין הצדדים, וכן הורה על החזרת הדיון לבוררת.

           ראשיתה של פרשה זו במשיבה 3 (להלן: צ.י.) ולה שתי בעלות מניות: האחת, המשיבה 1 (להלן: רם דר), והשנייה המבקשת. מניות צ.י. מחולקות שווה בשווה בין רם דר והמבקשת.

           ביום 12.8.01 התקשרה המשיבה 2 (להלן: קלי קל) בשני הסכמי רכישת מניות. האחד עם רם דר, לפיו רכשה ממנה קלי קל 300 מניות של צ.י., והשני עם המבקשת, לפיו רכשה ממנה קלי קל 100 מניות של צ.י.

           בשני ההסכמים, נכלל סעיף בוררות הקובע במפורש, כי כל מחלוקת בין בעלי מניות ו/או מנהלי החברות המתדיינות בהליך זה, תובא להכרעת בורר דן יחיד, אשר יהיה מוסכם על הצדדים, ובאין הסכמה, ימונה הבורר על-ידי ראש לשכת עורכי הדין בישראל. עוד הוסכם, כי החתימה על ההסכמים הנ"ל, כמוה כחתימה על הסכם בוררות.

           יש לציין, כי הצדדים להסכם הראשון היו רם דר, קלי קל ו-צ.י., והצדדים להסכם השני היו המבקשת, קלי קל ו-צ.י.

           בעקבות מחלוקות וסכסוכים אשר נתגלעו בין החברות הנ"ל, מינה ביום 4.4.02 ראש לשכת עורכי הדין את עורכת-הדין מרגלית ליפשיץ כבוררת (להלן: הבוררת) באותם הסכסוכים בין הצדדים.

           ביום 4.6.02 מסרה הבוררת לצדדים שטר בוררות, לפיו ארבע החברות: המבקשת, רם דר, קלי קל ו-צ.י., הינן צדדים להליך בוררות זה.

           ביום 4.7.02 הגישה רם דר את כתב תביעתה לבוררת, כאשר הנתבעים בו הם: צ.י., קלי קל והמבקשת שהינם הצדדים להסכמים ולנוסח שטר הבוררות. בנוסף, נתבע גם המבקש 2 (להלן: בן שמחון), בהיותו בעל השליטה במניות המבקשת, וכן נתבעו בעלי השליטה במניות קלי קל כנתבעים נוספים.

           ביום 6.10.02 הגיש בן שמחון הודעה, בה הודיע לבוררת, כי הוא איננו צד להסכם הבוררות, ועל-כן אין הבוררת מוסמכת לדון בעניינו. ביום 13.10.02, ניתנה החלטת הבוררת, לעניין הודעת בן שמחון, בה נקבע, כי הבוררת רשמה לפניה את הודעתו של בן שמחון, אך מאחר והבוררות נמצאת בשלב מקדמי, אין בכוחה ליתן החלטה בעניינו. עוד נקבע, כי הליך הבוררות יכול שיחול על בעל שליטה בחברה, אף אם לא חתם על שטר הבוררות.

           ביום 20.11.02, ניתנה החלטה נוספת על-ידי הבוררת, בה נקבע, כי למרות הדחיות, ההתראות והאזהרות, לא הגישו המבקשים כתב הגנה מטעמם, ובעקבות כך ניתן פסק-ביניים כנגדם. עוד באותו יום ניתנה החלטה נוספת בבקשת קלי קל למתן סעדים זמניים כנגד המבקשים.

           ביום 16.12.02 ניתנה החלטה על-ידי הבוררת בדבר תיקון טעות סופר שנפלה בפסק-הביניים, וביום 24.12.02 ניתן פסק הביניים המתוקן.

           ביום 9.1.03, פנו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בבקשה לביטול פסק-הביניים וההחלטה בבקשה למתן סעדים זמניים מיום 20.11.02 וכן לביטול פסק-הביניים המתוקן מיום 24.12.02.

           בבקשתם טענו המבקשים, כי בן שמחון אינו צד לאף אחד מההסכמים שנחתמו בין החברות ולכן לא היה הסכם בוררות בר תוקף בנוגע אליו. המבקשים הצביעו על שטר הבוררות, לפיו בן שמחון לא היה צד להליך הבוררות. עוד הוסיפו וטענו המבקשים, כי הבוררת פעלה ללא סמכות ותוך חריגה מסמכות, שכן היא הייתה צריכה לפנות לצדדים ולקבל את הסכמת כולם לצירוף בעלי השליטה בחברות כנתבעים.

           ביום 2.12.03, ניתן פסק-דין על-ידי בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון), בו נקבע, כי יתכנו מקרים, בהם יראו בבעל מניות בחברה כצד להסכם בוררות שהחברה התקשרה בו, וזאת על-דרך הרמת מסך החברה, וכי על הטוען בפני הבורר, כי מידות הדין והצדק מחייבות הרמת מסך כזו, להביא את הראיות הנדרשות, אשר בכוחן להצדיק את הרמת המסך. עוד נקבע, כי במידה ויתברר, כי בנסיבות העניין, ההסכם והחברה מצדיקים ודורשים ביצוע הרמת מסך, אזי הבורר מוסמך לעשות כן, אף אם בעל המניות שכנגדו מבוצעת הרמת המסך, אינו צד לאותו הסכם. בנוסף נקבע, כי הבורר לא יקנה סמכות לדון בעניינו של בעל מניות, אלא אם יורם המסך כדין. לגישתו של בית-המשפט המחוזי, לא ניתן להרים מסך ולצרף בעל מניות כצד להליך הבוררות, אלא לאחר הבירור העובדתי הראוי.

           לאור נימוקים אלו, הורה בית-המשפט המחוזי על החזרת הדיון לבוררת, מאחר וההליך כולו מצוי בראשיתו. עוד נקבע, כי הבוררת תזמין את הצדדים לישיבה מקדמית, ובאותה ישיבה ייקבעו על-ידה המועדים להשלמת הגשת כתבי הטענות לבירור עובדתי ומשפטי של טענת העדר הסמכות לגבי בן שמחון, ויתר בעלי המניות בחברות המתדיינות, וכן לבירור ושמיעת ראיות הצדדים. בנוסף לכך, קיבל בית-המשפט המחוזי את טענות המבקשים לעניין החלטות הבוררת שנתקבלו לדעתם שלא כדין והורה על ביטול החלטות הבוררת הנ"ל, מאחר ונפלו פגמים בהליך מתן אותן החלטות.

           הבקשה דנן מוגשת כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבוררת ותו לא, על-כן אין צורך להידרש לנימוקים שהצדיקו את ביטול ההחלטות.

           ביום 20.1.04 שיגרו המבקשים מכתב, בו הודיעו לבוררת, כי מן הדין ומן הצדק שהבוררות לא תידון יותר בפניה, וזאת עקב חוסר האמון שלהם בה וחששם, כי ההליך לא יהיה הוגן כלפיהם. הבוררת מצידה דחתה בקשה זו והחליטה להמשיך לקיים את הליך הבוררות בפניה.

           ביום 4.2.04, הוגשה לבית-משפט זה הבקשה שבפני. בקשה זו נוגעת להחלטת בית-המשפט המחוזי, המורה להחזיר את התיק להמשך דיון בפני הבוררת. בנוסף, רצונם של המבקשים, כי בית-משפט זה, יורה על העברת הבוררת מתפקידה.

           לטענת המבקשים, שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהורה על החזרת הדיון לבוררת. לשיטתם, שאלת החזרת הדיון לבוררת לא עלתה כלל לדיון ולא נתבקשה וכי הבקשה אשר עמדה בפני בית-המשפט המחוזי הייתה בקשה לביטול החלטות הבוררת, ותו לא. לפיכך, לגישתם, לא היה מקום, במסגרת פסק-הדין שניתן, להורות על החזרת הדיון לבוררת. עוד לטענתם, לאור האופן שבו התנהלו הליכי הבוררות, אין ספק, כי נגרם להם עוול וחוסר צדק באופן חמור וקשה, עד כדי כך שאיבדו לחלוטין את האמון בבוררת ואין הם מאמינים, כי ניתן עוד לקיים הליך תקין, הוגן וצודק בעניינם.